דיספלזיה של מפרק הירך, או בקיצור DDH, היא התפתחות לא תקינה של מפרק הירך אצל תינוקות. ברוב המקרים אין כאב ואין סימן שההורים יכולים לראות, ולכן מחפשים אותה בבדיקה של הרופא ובאולטרסאונד. בעמוד הזה נסביר בהרחבה מה רואים באולטרסאונד, איך קוראים את התוצאה, באיזה גיל בודקים, מה ההבדל בין הגישות השונות לבדיקה, ומה קורה כשמוצאים ממצא. הסבר קצר ומעשי על הבדיקה עצמה נמצא בעמוד אולטרסאונד פרקי ירכיים לתינוקות.
מה קורה במפרק ב-DDH
מפרק הירך בנוי כמו כדור בתוך שקע: הראש העגול של עצם הירך יושב בתוך שקע בעצם האגן. ב-DDH השקע רדוד מדי, ולפעמים גם הרצועות שמחזיקות את המפרק רפויות. לפי האקדמיה האמריקאית לכירורגים אורתופדיים (AAOS), יש כמה דרגות:
- שקע רדוד בלבד: ראש הירך במקום, אבל השקע לא מספיק עמוק. במקרים הקלים אין שום סימן בבדיקה הגופנית, ורק הדמיה מגלה אותם.
- מפרק רפוי: ראש הירך זז בתוך השקע אבל לא יוצא ממנו.
- מפרק שאפשר להוציא ממקומו: ראש הירך בתוך השקע, אבל בבדיקה אפשר לדחוף אותו החוצה.
- פריקה: ראש הירך נמצא מחוץ לשקע.
לפי כללית ומרכז שניידר, DDH מופיע בערך בתינוק אחד מכל 1,000. לפי AAOS, בארצות הברית מדובר ב-1 עד 2 תינוקות מכל 1,000. ההפרעה יכולה להתחיל ברחם או להתפתח במהלך השנה הראשונה, ולפי AAOS ו-AAP היא פוגעת לעיתים קרובות יותר בירך השמאלית.
למה דווקא אולטרסאונד
אצל תינוק, מפרק הירך בנוי ברובו מסחוס. סחוס לא נראה טוב בצילום רנטגן, אבל הוא נראה היטב באולטרסאונד. לכן בחודשים הראשונים האולטרסאונד מראה את כל המפרק: את השקע, את הגג שלו ואת ראש הירך. אין בבדיקה קרינה, והיא לא כואבת.
הבדיקה הגופנית של הרופא חשובה מאוד, אבל היא לא תמיד מספיקה. לפי מרכז שניידר, במקרים הקלים השקע שטוח אבל המפרק יציב, ולכן אין סימן בבדיקה הגופנית והגילוי אפשרי רק בהדמיה.
ככל שהתינוק גדל, ראש הירך מתחיל להתקשות ולהפוך לעצם, והאולטרסאונד מתאים פחות. לפי סיכום של הקולג' האמריקאי לרדיולוגיה (ACR), אחרי גיל 4 חודשים בדרך כלל מתאים יותר צילום רנטגן של האגן. לפי RadiologyInfo אפשר לבצע אולטרסאונד ירכיים עד גיל של כחצי שנה בערך, ולפי כללית לא כדאי לדחות עד אז.
שיטת גראף בשפה פשוטה
השיטה המקובלת ביותר לקריאת אולטרסאונד ירכיים בתינוקות נקראת שיטת גראף (Graf), על שם הרופא שפיתח אותה. היא מבוססת על תמונה אחת סטנדרטית של המפרק, בחתך קבוע. על התמונה מסמנים שני קווים עיקריים:
- קו הבסיס: קו ישר לאורך עצם האגן מעל המפרק.
- קו הגג העצמי: קו לאורך החלק העצמי של השקע, שמכסה את ראש הירך מלמעלה.
הזווית בין שני הקווים נקראת זווית אלפא. ככל שהזווית רחבה יותר, הגג העצמי מכסה טוב יותר את ראש הירך והשקע עמוק יותר. יש גם זווית שנייה, זווית בטא, שמתארת את הגג הסחוסי, והיא עוזרת להבחין בין חלק מהסוגים.
לפי הזווית, צורת המפרק וגיל התינוק, המפרק מסווג לסוגים. הערכים כאן לקוחים ממחקר שפורסם ב-2025 ומתאר את הסיווג המקובל:
- סוג I: זווית אלפא של 60 מעלות ומעלה. מפרק בשל ותקין.
- סוג IIa: זווית של 50 עד 59 מעלות בתינוק שעוד לא הגיע לגיל 12 שבועות. זה נחשב מפרק "לא בשל" שמתאים לגיל, ורבים מהמפרקים האלה מבשילים לבד לסוג I. לכן ברוב המקרים מסתפקים במעקב ובבדיקה חוזרת.
- סוג IIb: אותה זווית, 50 עד 59 מעלות, אבל מגיל 12 שבועות ומעלה. כאן כבר מדובר באיחור בהתפתחות השקע. במטא-אנליזה של 2025 הגדירו DDH כסוג IIb ומעלה.
- סוג IIc וסוג D: זווית של 43 עד 49 מעלות. השקע רדוד יותר, ובסוג D ראש הירך כבר מתחיל לזוז ממרכז השקע.
- סוג III וסוג IV: זווית קטנה מ-43 מעלות (אם אפשר למדוד אותה), וראש הירך יצא ממרכז השקע. לפי סקירה של ארבעה עשורי שימוש בשיטה, יש הסכמה רחבה שהסוגים האלה צריכים טיפול.
דיוק השיטה תלוי מאוד בכך שהתמונה צולמה בחתך הנכון. סקירה מ-2022 מצאה שבחלק גדול מהמאמרים שפורסמו, התמונות שהוצגו לא עמדו בכל דרישות האיכות של השיטה. לכן חשוב שהבדיקה תתבצע ותפוענח על ידי מי שמנוסה בה. את התוצאה הסופית ואת ההמשך קובע הרופא.
באיזה גיל בודקים
אין גיל אחד שכל הגופים מסכימים עליו, אבל יש טווח מקובל:
- כללית ושניידר: בדרך כלל בגיל כ-6 שבועות. בגיל הזה התמונה ברורה, ואם מתגלה בעיה אפשר לטפל בה מוקדם.
- ACR (הקולג' האמריקאי לרדיולוגיה): לא מומלץ לבצע הדמיה לפני גיל 4 שבועות, כשהמפרקים עדיין רפויים באופן טבעי. בין 4 שבועות ל-4 חודשים מתאים אולטרסאונד, ואחרי 4 חודשים בדרך כלל צילום רנטגן.
- מדינות עם בדיקה לכל התינוקות: לפי סקירה מ-2024, באוסטריה בודקים בשבוע הראשון ושוב בגיל 6 עד 8 שבועות, ובגרמניה בדרך כלל בגיל 4 עד 6 שבועות. כשיש חשד בבדיקה הגופנית, לעיתים בודקים כבר בשבוע הראשון.
הרופא קובע מתי לבדוק לפי הבדיקה שלו ולפי גורמי הסיכון. אם יש ממצא חשוד בבדיקה הגופנית, לא מחכים למועד השגרתי.
לכל תינוק, או רק למי שבסיכון?
יש שתי גישות, וגם המומחים חלוקים ביניהן:
- בדיקה לכל התינוקות (סינון אוניברסלי): כללית ומרכז שניידר ממליצים על אולטרסאונד ירכיים לכל התינוקות. שניידר מנמק זאת בכך שבחלק מהמקרים של DDH אין אף גורם סיכון. זו גם הגישה בגרמניה ובאוסטריה. סקירה מ-2024 שתומכת בגישה הזו מציינת שהיא מאפשרת לגלות מוקדם יותר, ושאפשר להימנע מטיפול מיותר אם עוקבים אחרי ממצאים קלים במקום לטפל בהם מיד.
- בדיקה לפי סיכון (סינון סלקטיבי): האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) ממליצה שכל תינוק ייבדק בבדיקה גופנית בכל ביקור שגרתי, ושאולטרסאונד ייעשה לתינוקות עם גורמי סיכון או עם ממצא בבדיקה. לפי AAOS, ה-AAP ממליצה על אולטרסאונד לכל התינוקות שנולדו במצג עכוז. גם ה-NHS בבריטניה מפנה לאולטרסאונד בעיקר תינוקות בסיכון או עם ממצא. לפי הסקירה מ-2024, רוב חברי איגוד האורתופדים לילדים בצפון אמריקה (POSNA) סבורים שבדיקה לפי סיכון מספיקה.
בפועל, ההחלטה אם להפנות ומתי היא של רופא הילדים או האורתופד. אם התינוק שלכם נולד בלי גורמי סיכון ואתם לא בטוחים אם צריך בדיקה, שאלו את רופא הילדים.
גורמי סיכון, ומה חידשה המטא-אנליזה של 2025
הרשימה המסורתית של גורמי הסיכון, כפי שהיא מופיעה בכללית, בשניידר וב-AAP, כוללת: מצג עכוז, היסטוריה משפחתית של DDH, מין נקבה, מיעוט מי שפיר, לידה ראשונה והריון מרובה עוברים.
בינואר 2025 פורסמה בכתב העת JAMA Network Open מטא-אנליזה, שתקציר שלה פורסם גם באתר האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה. החוקרים איחדו 20 מחקרים עם כ-64,500 תינוקות מתחת לגיל 3 חודשים, שבכולם האבחנה נקבעה באולטרסאונד בשיטת גראף. הממצאים העיקריים:
- הקשר החזק ביותר: מצג עכוז והיסטוריה משפחתית של DDH.
- קשר משמעותי גם ל: מיעוט מי שפיר, מין נקבה ומשקל לידה גבוה.
- מין נקבה: הסיכון היה נמוך יותר ממה שדווח בעבר.
- לא נמצא קשר ללידה בניתוח קיסרי, ללידה ראשונה, להריון מרובה עוברים, למשקל לידה נמוך או לפגות.
- מיעוט מי שפיר: החוקרים מציעים לשקול אותו כסיבה להפניה לאולטרסאונד, כי בתוכניות סינון רבות הוא לא נכלל.
חשוב לזכור שהמחקרים שנכללו היו שונים מאוד זה מזה, והחוקרים עצמם מציינים זאת. לכן זו עוד ראיה חשובה, לא סוף הדיון. בפועל, לידה ראשונה ותאומים עדיין מופיעים ברשימות של גופים שונים, והרופא שוקל את התמונה כולה.
עוד נקודה להורים לתינוקות שנולדו במצג עכוז: סקירה שפורסמה ב-2026 בדקה מה קורה אחרי אולטרסאונד תקין. אצל תינוקות עם היסטוריה משפחתית לא נמצאו בהמשך שינויים בשקע. אצל תינוקות שנולדו במצג עכוז, חלק מהמחקרים מצאו בצילום מאוחר יותר שקע רדוד במידה קלה, אבל השיעורים היו שונים מאוד בין המחקרים, ורוב המקרים טופלו במעקב בלבד. לכן יש רופאים שממליצים על צילום מעקב בהמשך גם אחרי אולטרסאונד תקין. הרופא קובע.
מה קורה אחרי הבדיקה
ההמשך תלוי בסוג המפרק ובגיל התינוק. לפי כללית, בממצא קל מספיק לעיתים מעקב בלבד, ובממצא חמור יותר מטפלים ברצועות מיוחדות.
- מפרק תקין: בדרך כלל אין צורך בהמשך.
- מפרק לא בשל (IIa): בדרך כלל אולטרסאונד חוזר אחרי כמה שבועות, כדי לוודא שהמפרק מבשיל.
- ממצא שדורש טיפול: הפניה לאורטופד ילדים. הטיפול הנפוץ הוא רתמת פבליק (Pavlik), רתמה רכה שמחזיקה את הירכיים כפופות ופתוחות לצדדים, כך שראש הירך יושב עמוק בשקע. הרתמה מאפשרת לרגליים לזוז מעט ומאפשרת להחליף חיתולים.
כמה זמן חובשים את הרתמה? כאן המקורות לא אומרים בדיוק אותו דבר:
- לפי AAOS, בדרך כלל 1 עד 3 חודשים. לרוב חובשים אותה כל הזמן לפחות 6 שבועות, ואחר כך במשך חלק מהיום לעוד כ-6 שבועות.
- לפי ה-NHS, 6 עד 12 שבועות, לפי החומרה, והרתמה נשארת גם בזמן החלפת חיתול ורחצה.
- לפי כללית, ברוב המקרים המפרק מתייצב במקומו אחרי כחודש עד חודשיים.
- סקר בקרב אורתופדים לילדים בבריטניה מצא משכי טיפול של 6 עד 16 שבועות, לרוב 12 שבועות.
ההבדלים נובעים מחומרת הממצא, מגיל התינוק ומהפרוטוקול של כל מרכז. האורתופד קובע את משך הטיפול, ובמהלכו עושים אולטרסאונד מעקב כדי לראות שהטיפול עובד. את הרתמה מכוונים אנשי הצוות, ולא ההורים, והתינוק גדל במהלך הטיפול ולכן צריך לבוא לכל הביקורות. לפי ה-NHS, רוב התינוקות מתרגלים לרתמה אחרי 2 עד 3 ימים.
לפי AAOS, הרתמה עלולה לגרום לגירוי בעור סביב הרצועות. לעיתים רחוקות התנוחה ברתמה לוחצת על עצב ברגל, וזה חולף כשמכוונים או מסירים את הרתמה. אם הרתמה לא מצליחה להחזיק את המפרק במקום, יש מסגרות קשיחות יותר (לפי ה-NHS), ולפעמים צריך להחזיר את המפרק למקומו בהרדמה ולקבע אותו בגבס.
מה אם מגלים מאוחר
ככל שמגלים מאוחר יותר, הטיפול מורכב יותר. לפי AAOS:
- מגיל 6 חודשים עד שנתיים: בדרך כלל החזרה של המפרק בהרדמה וגבס שמקיף את האגן והרגליים. אם זה לא מספיק, ניתוח פתוח, ואחריו גבס במשך כ-3 חודשים.
- אחרי גיל שנתיים: בדרך כלל צריך ניתוח.
לפי AAOS, גם אחרי טיפול יכולים להופיע בהמשך החיים שינויים במפרק ושחיקה, במיוחד כשהטיפול התחיל אחרי גיל שנתיים. DDH שלא טופל עלול לגרום לכאב ולשחיקה כבר בבגרות הצעירה, ולהבדל באורך הרגליים.
סימנים שכדאי להכיר אחרי הגיל של הבדיקה: הגבלה בפתיחת הרגליים לצדדים, רגל שנראית קצרה יותר, חוסר סימטריה בקפלי העור בירכיים או בישבן, רגל אחת שזזה אחרת מהשנייה, גרירת רגל בזחילה או צליעה כשמתחילים ללכת (לפי שניידר וה-NHS). לפי ה-AAP, למרות הבדיקות השגרתיות, חלק מהילדים עם DDH מאובחנים רק אחרי גיל שנה. לפי ה-NHS, בצורות קלות התסמינים יכולים להופיע לראשונה רק בגיל ההתבגרות או בבגרות. אם אתם מבחינים בסימן כזה, פנו לרופא הילדים, גם אם האולטרסאונד היה תקין.
החתלה שמתאימה לירכיים
לפי AAOS, תינוקות שהרגליים שלהם הוחתלו בחוזקה כשהירכיים והברכיים ישרות נמצאים בסיכון גבוה יותר ל-DDH. ה-AAP ואיגוד האורתופדים לילדים בצפון אמריקה ממליצים על "החתלה ידידותית לירכיים":
- הרגליים צריכות להיות כפופות ופתוחות לצדדים, בתנוחה שנקראת "רגלי צפרדע".
- אם מחתלים, מחתלים בעיקר את פלג הגוף העליון ומשאירים לרגליים מקום לזוז.
- לא מיישרים את הרגליים ולא מהדקים אותן זו לזו.
אולטרסאונד ירכיים במדיקל סיטי
אולטרסאונד ירכיים לתינוקות מתבצע בחלק מסניפי מדיקל סיטי. לבירור הסניף הקרוב שבו אפשר לבצע אותו, התקשרו ל-1-700-70-78-58. הסבר מעשי על הבדיקה ועל ההכנה אליה: אולטרסאונד פרקי ירכיים לתינוקות. על בדיקות אולטרסאונד באופן כללי: אולטרסאונד במדיקל סיטי.
לתיאום אולטרסאונד ירכיים לתינוק במדיקל סיטי, בסניף הקרוב: 1-700-70-78-58 או השאירו פרטים
המידע בעמוד הוא מידע כללי ואינו מחליף בדיקה וייעוץ של רופא.
מקורות
- כללית: בדיקת אולטרסאונד של מפרקי הירכיים ליילוד
- מרכז שניידר: נקע של מפרק הירך בתינוקות
- האיגוד הישראלי לניאונטולוגיה: תקציר המטא-אנליזה על גורמי סיכון ל-DDH לפני גיל 3 חודשים (2025)
- JAMA Network Open 2025: Risk Factors for DDH Before 3 Months of Age, A Meta-Analysis
- AAOS OrthoInfo: Developmental Dislocation (Dysplasia) of the Hip
- NHS: Developmental dysplasia of the hip
- RadiologyInfo: Ultrasound of the hip
- RadiologyInfo (ACR): Developmental dysplasia of the hip in children, imaging
- AAP HealthyChildren: Hip Dysplasia
- AAP HealthyChildren: Swaddling, Is it Safe?
- BMC Musculoskeletal Disorders 2025: Graf method in a universal neonatal screening program
- Frontiers in Pediatrics 2022: Four decades of DDH screening according to Graf
- Journal of Medicine and Life 2024: Universal ultrasound screening for DDH, a critical review
- Journal of Children's Orthopaedics 2026: Late-developing acetabular dysplasia after normal infant hip ultrasound
- Children 2022: Graf type I hip and discontinuation of Pavlik harness treatment
שאלות נפוצות
מה זה סוג IIa בשיטת גראף?
זו זווית אלפא של 50 עד 59 מעלות בתינוק שעוד לא הגיע לגיל 12 שבועות. זה נחשב מפרק לא בשל שמתאים לגיל, ורבים מהמפרקים האלה מבשילים לבד. בדרך כלל עושים אולטרסאונד חוזר אחרי כמה שבועות. הרופא קובע.
מה זו זווית אלפא?
הזווית בין קו לאורך עצם האגן לבין קו לאורך הגג העצמי של השקע. ככל שהיא רחבה יותר, השקע עמוק יותר. זווית של 60 מעלות ומעלה נחשבת תקינה.
האם צריך אולטרסאונד ירכיים לכל תינוק?
יש מחלוקת. בישראל כללית ומרכז שניידר ממליצים על הבדיקה לכל התינוקות. גופים אחרים, כמו ה-AAP בארצות הברית וה-NHS בבריטניה, ממליצים עליה בעיקר לתינוקות עם גורמי סיכון או עם ממצא בבדיקה. כדאי להתייעץ עם רופא הילדים.
כמה זמן חובשים רתמת פבליק?
תלוי בחומרה ובגיל. לפי AAOS בדרך כלל 1 עד 3 חודשים, לפי ה-NHS 6 עד 12 שבועות. האורתופד קובע ועושה אולטרסאונד מעקב במהלך הטיפול.
התינוק נולד במצג עכוז והאולטרסאונד תקין. צריך עוד משהו?
לפעמים. מחקרים מצאו אצל חלק מהתינוקות שנולדו במצג עכוז שקע רדוד במידה קלה בצילום מאוחר יותר, אבל הנתונים שונים מאוד בין המחקרים. יש רופאים שממליצים על צילום מעקב. הרופא קובע.
האם החתלה גורמת ל-DDH?
החתלה הדוקה עם רגליים ישרות ולחוצות זו לזו מעלה את הסיכון. אם מחתלים, משאירים לרגליים מקום להיות כפופות ופתוחות לצדדים.
עד איזה גיל אפשר לעשות אולטרסאונד ירכיים?
בדרך כלל עד גיל של כחצי שנה, אבל לא כדאי לדחות. לפי ACR, אחרי גיל 4 חודשים בדרך כלל מתאים יותר צילום רנטגן של האגן.






